ביבי, בני הערובה עדיין לא חזרו – וזוהי אשמתך.
כל יום שחולף ואבות אינם שבים הביתה,
כל לילה שבו משפחה מניחה את ראשה ליד כיסא ריק,
הוא תזכורת מרה לאמת אחת פשוטה:
בחרת במלחמה על פני חיי אדם.
יכולת לפתוח את הדרך לדיאלוג – אבל בחרת לצעוק.
יכולת לפתוח את הדלת לחופש – אבל הכפלת את המנעולים.
יכולת להקשיב לקולן של המשפחות – אבל היכית בתופי המלחמה.
אנחנו לא שוכחים שבני הערובה עדיין בשבי,
לא בגלל האויב,
אלא בגלל עקשנותך וצמאונך לכוח.
אם בני הערובה לא חזרו הביתה,
זה בגלל שאתה, ביבי, הרסת את הדרך שמובילה לשם.
People! Bibi needs war to stay in power , but we are the ones who pay the price.
We know: every strike means a home destroyed,
Every clash means a future burned.
If we stay silent today, our streets will be in flames tomorrow.
Bibi has made his plan و but we choose not to be victims.
Now is the time to rise.
In the streets, not in the shelters.
עם יקר! ביבי זקוק למלחמה כדי להישאר בשלטון – אבל אנחנו אלו שמשלמים את המחיר.
אנחנו יודעים: כל תקיפה משמעה בית הרוס,
כל עימות משמעו עתיד שרוף.
אם נשתוק היום – מחר הרחובות שלנו יהיו בלהבות.
לביבי יש תוכנית, אבל אנחנו בוחרים לא להיות הקורבנות.
הזמן לקום הוא עכשיו.
ברחובות – לא במקלטים.
Sara and Yair, where were you when we were under rocket fire?
We were in shelters , with our children, with fear.
You were safe , and now you call for war again?
If the fire returns, we are the ones who will burn , not you.
So stop provoking. Stay silent.
We will no longer be pawns in your family’s war games.
To the Israeli Cabinet , We Are No Longer Fooled
We, the people of Israel, trusted you.
We sent our children to war,
While you hid the truth.
You didn’t tell us the real cost.
You didn’t tell us there was no clear solution.
You cherry-picked data, censored reality, and dragged us into fire with empty promises.
This is not leadership , it’s betrayal.
We have the right to know what really happened,
What was hidden, and why we are still burning.
Honesty doesn’t kill , secrecy does.
It’s time to answer.
Not behind closed doors , but before the people.
אל ממשלת ישראל – אנחנו כבר לא נשלים עם ההונאה
אנחנו, אזרחי ישראל, נתנו בכם אמון.
שלחנו את ילדינו למלחמה,
בעוד אתם הסתרתם את האמת.
לא סיפרתם לנו מהו המחיר האמיתי.
לא אמרתם שאין פתרון ברור.
בחרתם מידע נוח, צנזרתם את המציאות, וגררתם אותנו לאש עם הבטחות ריקות.
זו לא הנהגה – זו בגידה.
יש לנו הזכות לדעת מה באמת קרה,
מה הוסתר, ולמה אנחנו עדיין נשרפים.
כנות לא הורגת – הסתרה כן.
הגיע הזמן שתיתנו תשובות.
לא מאחורי דלתיים סגורות –
אלא מול העם.
שרה ויאיר, איפה הייתם כשאנחנו היינו תחת אש רקטות?
אנחנו היינו במקלטים – עם הילדים שלנו, בפחד.
אתם הייתם בטוחים – ועכשיו אתם שוב קוראים למלחמה?
אם האש תחזור, אנחנו נישרף – לא אתם.
אז תפסיקו להסית. שימרו על שתיקה.
אנחנו לא נהיה עוד פיונים במשחקי המלחמה של המשפחה שלכם.